הכרעת דין בתיק ת"פ 40952-06-11

החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק.

א.        רקע

   1.    בהתאם לכתב האישום נשוא תיק זה, מיוחסת לנאשם עבירת מעשה מגונה (סעיף 348(ב) בנסיבות המנויות בסעיף 345 (ב) (1) ביחד עם סעיף 345 (א) (1) לחוק העונשין תשל"ז - 1977), זאת בגין אירוע מיום 12.6.11 במועדון בערד,  עת ביצע הנאשם אשר שימש כרכז חינוכי ומדריך לנוער אתיופי במועדון, מעשה מגונה במתלוננת - קטינה ממוצא אתיופי שהייתה חניכה במועדון זה.

עפ"י המתואר בכתב האישום, שוחח הנאשם כחודשיים קודם מועד האירוע עם המתלוננת והסביר לה אודות קיום יחסי מין ואודות איברים אינטימיים של גבר ואישה. במועד האירוע, עת הגיעה המתלוננת למועדון, נעל הנאשם את דלת המועדון, שם סוכריות בתיקה וצפה ביחד עימה בסרטים ארוטיים במחשב המועדון.

במעמד זה, נגע הנאשם במתלוננת בכל חלקי גופה, הכניס ידו מתחת לגופייתה ופתח את סוגר חזייתה, הרים את חולצתה, נגע, ליטף וליקק את שדיה, ניסה לנשקה בפיה ואמר לה, כי כשתהיה גדולה עליה לדעת מה זה לסבית ומה קורה בין גבר ואישה, והכול כשהמתלוננת מבקשת כל אותה עת מהנאשם כי יאפשר לה ללכת. 

2.           הנאשם כפר באמצעות סניגורו, עוה"ד בני זיתונה במיוחס לו בכתב האישום. בהתאם לכך נשמעו הראיות בתיק ובהמשך לסיכומי הצדדים, ניתנת הכרעת דין זו.

ב.      הראיות

3. מטעם המאשימה העידו שבעה עדים: המתלוננת - א.ת, אמה - סיוון ת', מורתה לשעבר - הגב' אורית פרוידנטל, שני מדריכי המועדון בתקופה הרלוונטית - הגב' נועה אפק ומר תום קביטקובסקי לרבות הגשת הודעתו במשטרה מיום 22.6.11(ת/5),  החוקרים - השוטרים ווטה דנבולו ודוד לוגסי - גובי ההודעות, וכן הוגשו בהסכמה עדותה של הקטינה ד.ל.(ת/10), הודעת גב' שוקרון ממוקד  99 בדבר שעת פתיחת המועדון(ת/6), הודעות הנאשם מיום 19.6.11, מיום 21.6.11 ומיום 23.6.11(ת/1, ת/3, ת/7), הודעת אמה של המתלוננת מיום 19.6.11(ת/2),  דו"ח עימות בין הנאשם למתלוננת מיום 21.6.11 ודיסק לוואי לו(ת/4 א' + ת/4 ב')דו"ח עיכוב הנאשם(ת/8)ודו"ח הקצין הממונה למעצר הנאשם(ת/9).

4.     מטעם ההגנה העיד הנאשם עצמו וכן הוגשו תרשומת מראיון שנערך למתלוננת ואמה בפמ"ד(נ/1), דו"ח רישום נוכחות במועדון(נ/2),  הודעת המתלוננת במשטרה(נ/3), ופרוטוקול דיון הארכת מעצר הנאשם בבית משפט(נ/4).

   5. העדות המרכזית בתיק הינה מטבע הדברים עדותה של המתלוננת, לה נסמכות הראיות הנוספות, שבהצטברן סבורה המאשימה כי הוכח הנדרש להרשעת הנאשם במיוחס לו.  נבחן איפוא את הראיות בתיק.

6. בעדותה, מתארת המתלוננת כך:

" הוא הגיע למועדון בשעה 12:00 ואז אחר כך אני נכנסתי, הוא שם לי בתיק סוכריות של טופי בתיק, ואז אחר כך הוא אמר "בואי שבי לידי" ואחר כך הוא כתב במחשב "לסבית" ואז אחר כך הוא הראה לי שתי בנות שמתנשקות ומשחקות עם הצעצוע, ואז אחר כך הוא התחיל לגעת בי בחזה וליקק לי את החזה...הוא נגע לי בציצי...הוא הרים לי את החולצה, נגע לי בציצי, בשמאלי, ואז אחר כך הוא עם הלשון שלו ליקק...אחר כך הוא לא נתן לי לצאת. אמרתי לו שאני רוצה ללכת, הוא נתן לי ללכת בשעה 14:00. אחר כך הוא פתח את הדלת ואז יצאתי...בסוף הוא אמר לי לעצום עיניים, עצמתי ואז הוא ניסה לנשק אותי "(עמ' 12 ש' 13-27 ועמ' 13 ש' 12).

          בהמשך, חוזרת המתלוננת ומתארת באופנים שונים, את התיאור הנ"ל, ואף מתארת את האירוע שקדם לאותו יום:

"לפני פסח ישבתי לידו והוא הסביר לי על יחסי מין והוא סיפר לי שלגבר יש בולבול ולבנות יש פות, ואחר כך הוא אמר לי שבנות אוהבות את זה שתולים אותן באמבטיה. אחר כך הוא הסביר לי שבין גבר לאישה מתנשקים, מתחבקים, מזדיינים, זהו"(עמ' 14 ש' 6-9) .

     הרושם שהתקבל מעדותה של המתלוננת הוא, כי המדובר במתלוננת תמימה יחסית, לא מתוחכמת, החוזרת על פרטי עדותה באופן שנראה היה לעיתים, כאילו שיננה אותם בע"פ. עם זאת, לא עלה כל רושם שהוא, שהמדובר במתלוננת שאיננה מאמינה באמיתות דבריה, או המנסה להפריז ולהעצים פרטי עדותה המפלילים את הנאשם. כך למשל ציינה ש" לא הייתה ערומה"(עמ' 12 ש' 26), " המגע היה עם הבגד"(עמ' 13 ש' 6), וכי הנאשם למרות שניסה לנשקה, לא עשה כן(ש' 14). גם בהודעתה המשטרתית שללה אפשרות כי רצה לשכב איתה(נ/3, ש' 53).

7.      ההתרשמות המתוארת לעיל מתחזקת אף מעדותה של מורתה לשעבר של המתלוננת,  ע/ת 7 - הגב' אורית פרוידנטל:

  "...ילדה שקטה, מנומסת לסובביה, מאד נמוכה ביחס לבני גילה מבחינה לימודית, תמימה מאד, יש לה מעט חברות, מחפשת הרבה תשומת לב...אם מציעים לה ממתק או משהו היא באה ולוקחת מיד. היא מתפתה בקלות, מאמינה לכולם"(עמ' 36 ש' 16-20).                

ובהמשך לשאלה המתייחסת להודעתה במשטרה לפיה אמרה שלמתלוננת נטייה " להעצים דברים אך היא אינה משקרת ואינה מפתחת למשהו לא נכון. היא לא תמשיך ותוסיף דברים, תמציא דברים שלא התרחשו", מסבירה העדה:

"א' (המתלוננת - י.ש.) מדמיינת המון פעמים מצבים שהיא חוששת מהם. יש לה איזשהו פחד שחוזר על עצמו מבנים, מערבים. היו פעמים שדמיינה שערבי רודף אחריה ובמקרה הייתי נוכחת וראיתי אותה רצה ברחוב... שאלתי אותה... כלומר, היא חושבת שזה עומד לקרות, אבל לא תוסיף שזה קרה, אם לא קרה"(עמ' 38 ש' 1-13).